אני לא יודע לבשל! חביתה, טוסט גבינה, ספגטי א-לה-קטשופ. מקסימום.
אני לא יודע להקפיץ כדור על הרגל יותר מפעם אחת. אולי פעמיים.
אני לא יודע איך מפסיקים לעשן, ולא תמיד זוכר איך שומרים על אופטימיות.
אני לא יודע לדבר בפורטוגזית, או לכתוב ברוסית. לא יודע מי זכה באירוויזיון ‘79 או במונדיאל ‘98.
אני לא יודע להפעיל מכונת כביסה. לא באמת. אני גם לא טוב בלהודות בזה.
אני לא זוכר ולא רוצה לזכור איך מחשבים שורש ריבועי, וכשאני סוף סוף מצליח להזכר מה רצה מאיתנו פיתגורס - זה בדרך כלל כבר לא רלוונטי.
אני לא גבוה במיוחד, חזק במיוחד, זריז או גמיש במיוחד.
אני לא מבין את הרפואה הסינית, או היפנית, או בכלל. כל עוד הן עובדות - זה גם לא חשוב לי.
אני לא יודע לריב. לא באמת. אני גם לא טוב בלהודות בזה.
אני לא יודע בוודאות איך העולם נוצר, וגם לא באמת מבין למה ואיך הטבע הוא טבע.
אני לא יודע לשרוק עם שתי אצבעות, לעשות עמידת ידיים, או לתפור את החור במכנס.
אני לא יודע לקרוץ (לפחות לא עם עין אחת), וגם לא יודע לקשור שרוכים (לפחות לא כמו אדם בוגר).
אני לא תמיד מבין איך אנשים חושבים אחרת ממני. לא באמת. אני גם לא טוב בלהודות בזה.
אני לא יודע איך מתכננים, בונים ומוכרים שידת מגירות.
אני לא יודע מה חושבים עליי. גם לא איך מפסיקים לחשוב על זה.
אני לא יודע לעוף, או לנגן על טרומבון, או לקשור גומיה לשיער.
אני לא תמיד יודע מה נכון, או לא. גם לא ״מה היה קורה אילו״…
אני לא יודע לוותר. על כלום. גם לא ״להסתפק במה שיש״. לא באמת. אני גם לא טוב בלהודות בזה.
אני לא יודע איך עונבים עניבה, ממה עשוי ביסלי, ואיך מייצרים שעוני יד.
אני לא יודע איך כותבים ״גרסה״, או ״גרסא״.
אני לא תמיד יודע איך לעזור לעצמי, או איך להרגיש כשאני לא מצליח לעזור לאחרים.
אני לא יודע לצייר, או לצלם יפה, או איך בונים חומה.
אני לא יודע איך אפשר ללכת לישון כשנשארו כלים על השיש, רעשים בראש או כאבים בלב.
אני לא יודע הכל. אני לא טוב בהכל. באמת! לפעמים אני גם לא טוב בלהודות בזה.

אבל…

זה לא משנה! לאף אחד לא איכפת מכל הדברים שאני לא טוב בהם. מכל מה שאני לא יודע.

ממה כן? ממה שכן, לדוגמה (או לדוגמא).