נעם

הבלוג של נעם

14 בפברואר 2023

נא לא להאכיל את הלטאה

כיוצרים, לפעמים לא ״בא״ לנו. פשוט לא. מול הדף הריק - ה״התנגדות״ מרימה את ראשה.
״מוח הלטאה״ שלנו (אזור במוח המוכר גם בשמו המדעי ״אמיגדלה״) תופס פיקוד, ומנסה בכל כוחו למנוע מאיתנו להתמודד עם האתגר.

המאבק הביולוגי הזה מושרש עמוק ביסודות הטבע האנושי, ובצדק, אבל אם ייצא משליטה - בכוחו להרוס חיים שלמים. אם לא נשים לב, ״חטיפת המוח״ הזו מסוגלת לעיתים קרובות מדי להוביל למעגל בלתי-נגמר של דחיינות וספק עצמי. כניעה נצחית לפחד.

עבודה יצירתית אמיתית קשורה במהותה לתחושת חוסר ודאות, וחוסר ודאות קשור במהותו לפחד.
כשאנחנו ניצבים מול האתגר המשתק שביצירה, ה״התנגדות״ מציעה לנו דרך בטוחה ונעימה להמנע ממחויביות. מחופשת בתחכום רב לחשיבה רציונלית, היא מאפשרת לנו להמנע מהפחד.

אבל...
מהותה של יצירה משמעותית טמון בחשיבה אי-רציונלית, בהכלת הפחד.
יצירתיות לא יכולה להתקיים מחוץ לעבודת היצירה הממשית. אם נחכה לרגע ה״נכון״ ונעמיד פנים שמקורו חייב להיות בתופעה קסומה, אקראית ובלתי ומתוכננת - נשלה את עצמו. נאכיל את הלטאה.
כאמנים מקצועיים, אנחנו חייבים להתנגד ל״התנגדות״. לעבור דרך הפחד.
מחויבות ומסירות בלתי מתפשרות לתהליך היצירה הם המניעים האמיתיים והבלעדיים שלנו, והם תמיד מספיקים כדי להתחיל. פשוט, להתחיל.

כשהספק מכה בנו, אין צורך לנסות לאלחש את חוסר הנוחות. עקביות היא הדרך היחידה החוצה.
אם נחליט שברצוננו לגבור על כוחה המדהים של הלטאה הפרטית שלנו וליצור אמנות משמעותית, אין לנו ברירה אלא להתחייב לתהליך. להופיע ולעשות את העבודה באופן קבוע, שוב ושוב.


נתחיל מעבודה מכוונת על האמנות שלנו. פשוט, נתחיל.
היצרתיות, במוקדם או במאוחר, תמיד תבוא אחריה.


מסתבר שלטאות נושכות.
בבקשה! אל תאכילו את הלטאה.